מהו 'הדלק' הטוב ביותר עבור ילדכם? מהו הדלק שיאפשר לילדכם לנוע בבטחה? מהו הדלק שיאפשר לו להעיז לעשות ולנסות ולהרגיש תחושה של ביטחון ודימוי עצמי גבוה?
מהו הדלק שיאפשר לו להתמודד עם המשימות הנקרות בדרכו הן בהווה והן בעתיד? מהו הדלק שיאפשר לו להתמודד עם מצבי כישלון ולהתאושש מהם ולנוע הלאה?
עידוד הוא הדלק האיכותי שהורים יכולים להעניק לילדם, על מנת שיחוש יותר בטוח בעצמו, יעיז לעשות דברים ולהיות מאושר. העידוד הינו הדלק שבעזרתו ייסע הילד את מסע חייו.
מהו עידוד:
'חיזוק רוחו של האדם לעשות ולבצע דבר מה' (אבן שושן) - משמע לחזק באדם את האמון שלו בעצמו, ביכולותיו, בכוחותיו ובעיקר לטעת בו את האמון שהוא אהוב ומקובל בכל מצב ובכל תוצאה.
את העידוד יש לתת בעיקר כאשר הילד חווה כישלון ולפני ביצוע משימה משמעותית עבורו.
תנאי הכרחי לפני תחילת העידוד הוא לקבל את הילד כמו שהוא,ולכבד אותו גם כאשר ההורים אינם מרוצים מתפקודו. להורים יש את היכולת לספק לילד את הדלק הנדרש ולעודד את המוטיבציה הפנימית שלו.
כאשר לילד יש בטחון מלא שהאנשים החשובים לו מקבלים אותו בכל מצב ללא קשר להישגיו הוא ישכלל וישפר את מאמציו ואת התנהגותו.
בשל חוסר ידע ומודעות לחשיבותו של תהליך העידוד ולדרכי עידוד הורים רבים אינם מעודדים מספיק או שנוקטים בדרכים שנראות כעידוד ולפעמים מייאשות.
דרכים מוטעות למתן עידוד
הורים יכולים למצוא את עצמם מייאשים במקום מעודדים, בפרט כאשר הם מתאמצים לעודד.
להלן מספר תגובות אפשריות של ההורה שיכולות להחליש את הילד במקום לעודד אותו ומזמינה אתכם ההורים להיות מודעים להם ולנסות להימנע מהם.
מלכודת ה לא נורא:
יש הורים שקשה להם לראות את ילדם מביע קושי, ולפעמים ההורים בכלל אינם מבינים את הקושי שמביע ילדם ואז הם מבטלים את הקושי על ידי אמירת 'לא נורא זה רק....'
זה מתחיל כבר בהיות הילד קטן, לדוגמא: כאשר הילד מתחיל ללכת מועד נופל ומקבל מכה ומתחיל לבכות יכול ההורה לומר לו 'לא נורא זו רק מכה קטנה', זה ממשיך עם ציונים בבית ספר: ילד או נער מקבל ציון נמוך ממה שציפה לו והוא מביע אכזבה על כך יכול ההורה לומר לו: 'לא נורא בדרך כלל אתה מוציא ציון טוב...' או 'לא נורא במקצוע אחר יש לך ציון טוב'.
חישבו כמה פעמים כשילדכם סיפר על קושי מצאתם את עצמכם עונים ב'לא נורא'.
דמיינו את עצמכם מספרים לחבר על אירוע קשה מבחינתכם בעבודה או עם הילדים והחבר עונה לכם: 'זה לא נורא' מה תרגישו?
כל אחד ובפרט ילד או נער שמבטלים את הקושי שלו מרגיש בלתי מובן, מרגיש שלא מקשיבים לו, מרגיש מתוסכל ומרגיש חסר יכולת.
ההורה מתוך כוונה טובה להקטין את תחושת האכזבה והכאב מגדיל תחושות אילו ומחזק את התסכול.
חשוב להבין ולקבל שמבחינת הילד זה כן נורא!!!!! כאשר לילד או לנער כואב משהו או כאשר הוא מתאכזב ממשהו באותו הרגע קשה וכואב לו עם זה ומבחינתו זה נורא. ברגע שמגלים אמפטיה לכאב ואומרים לילד לדוגמא: 'אני מבין שזה כואב לך' או כאשר ילד התאמץ והתוצאה שקיבל לא תאמה את ציפיותיו והוא מתאכזב וקשה לו אפשר לומר לו: 'כן זה מאכזב כאשר מתאמצים ולא מקבלים את מה שרוצים'. כאשר הילד מקבל אמפטיה לכאב שלו הוא יכול להירגע כי הוא מרגיש שמקשיבים לו ומבינים אותו ואז יש לו אפשרות להתפנות מהצורך שיבינו אותו ולמצוא את הכוחות בתוכו.
ביטול של דברי הילד: 'על מה יש לך להתלונן בכלל ...'
בתי הבכורה, בהיותה בת 11 סיפרה כי חברה בכתה חייבת לה 3 שקלים ועדיין לא החזירה לה והיא כועסת עליה ומעוצבנת. מבלי לחשוב אף לא רגע אחד עניתי: 'נו באמת זה רק 3 שקלים, על מה את מתלוננת, עזבי את זה אני אתן לך' לשמחתי בתי לא הקשיבה לי ובהתפרצות כעס עליי הודיעה לי שנמאס לה שאני כל הזמן מציעה לה דברים ושבכלל לא אכפת לי ממנה. באותו רגע הבנתי שמה שחשוב לבת שלי הם בכלל לא אותם 3 שקלים אלא שיראו אותה ואני באמירה שלי 'על מה את מתלוננת?' חיזקתי אצלה את התחושה שלא רואים אותה, תחושה לא פשוטה.
אז כשילד מתלונן הקשיבו מה הוא מנסה לומר ומה מפריע לו כרגע. לא תמיד מצליחים להבין וההקשבה והקבלה שמשהו מפריע לו, לפעמים מספיק בשביל להרגיע אותו. כמו כן ההקשבה שלכם תאפשר לכם לתת לו את העידוד שנחוץ לו כרגע.
מלכודת ה מה הבעיה? הנה הפתרון
כאשר הילד מנסה לעשות דבר מה ואנחנו עושים במקומו או פותרים דילמה במקומו אנחנו מחזקים בו את תחושת חוסר המסוגלות וחוסר האונים.
לדוגמא: נערה משתפת את ההורים בדילמה חברתית שיש לה בכתה, החברות הטובות שלה יוצאות לבילוי ולא הזמינו אותה. וההורה עונה: 'מה הבעיה תזמיני את...'
גם פה רוצה ההורה לפתור את הדילמה והקושי שחווה הנערה אלא שהוא לא נותן מענה לקושי שיש לנערה עם החברות שלה . כאשר ההורה אומר 'מה הבעיה?' ומציע פתרון המסר שיכול להיקלט הוא: 'זו בכלל לא בעיה, ואם כן את לא מסוגלת לפתור והנה אני אתן לך פתרון...'
דוגמא נוספת: ילד מנסה לבצע משימה ונתקל בקושי ההורה מתערב ומבצע את המשימה במקומו כגון: שריכת שרוכים, פתרון תרגיל במתמטיקה, פתרון תשבץ וכדומה. ההורה שרוצה לסייע לילד בפתרון הבעיה מגדיל למעשה את תחושת חוסר המסוגלות שחווה הילד.
מצאו את הדרך שלכם ושל ילדכם לעידוד
הדרך לתת ולקבל עידוד היא אישית וההורה יכול לדעת האם הילד התעודד או לא על פי התגובה של הילד.
תנאי הכרחי לעידוד הוא קבלת הילד על כל החלקים שבו, החלקים שההורים אוהבים בו והחלקים שההורים פחות אוהבים ולקבל אותו כמו שהוא.
יש להתמקד בדברים החזקים אצלו וביכולות שלו, להקשיב לרצונות שלו, להתייחס למעשים ולא לעושה.
אפשר ורצוי לעודד את הילדים להציב לעצמם יעדים ולהשיגם:
לדוגמא: לפני מבחן לברר עם הילד מה הציון שהוא רוצה לקבל במבחן. לברר איתו האם המטרה שהציב תואמת את הכישורים והידע שלו (לשים לב שאינו נותן מטרה גבוהה מדיי או נמוכה מדיי) ואז לשאול אותו מה הוא צריך לעשות על מנת להשיג ציון זה. והילד מתווה את התוכנית להשגת הציון. בדרך זו מאפשרים לילד להתחבר ליכולות שלו וגם לקחת אחריות על מעשיו להשגת התוצאות הרצויות לו.
מספר עקרונות העידוד
• ü לקבל ולכבד את הילד כמו שהוא וגם את עצמכם, ללא תנאים. קבלה ללא תנאי גם בעת כישלון!
• ü לדבר על המעשה ולא על העושה.
• ü להתייחס למאמץ ולא לתוצאה - על המאמץ יש לנו אפשרות להשפיע על התוצאה לא.
• ü התמקדות בחיובי, ביכולות ובחוזקות ולא בשלילי ובחולשות. האמינו ביכולות אילו וציינו אותם בפניו.
• ü לעזור לילד להתמקד בהתקדמות שלו ולא להשוות את עצמו לאחרים, כך יש לו אפשרות לראות את הישגיו ואת מה שעליו לשפר או לשנות.
• ü לתת לגיטימציה לקושי שחווה הילד.
• ü לאתגר אותו למצוא פתרונות בעצמו.
דוגמאות למשפטים מעודדים:
'זה באמת לא נעים כאשר....' נותנים לגיטימציה לרגשות.
'מה לדעתך ניתן לעשות במצב כזה?' מסר אני סומכת עליך שתמצא פתרון, כמו כן מאמנים אותו לחשוב על פתרונות אפשריים.
'אני מבינה שקשה לך עם התוצאה שקיבלת...' אמפטיה.
'אני מבין שקשה לך עם זה שלא הזמינו אותך למסיבה' אמפטיה ולגיטימציה לקושי.
'אני מאוד מעריך את המאמץ שעשית לפני המבחן ...' מתמקדים במאמץ ולא בתוצאה.
ולסיום ברצוני לשתף אתכם בדיאלוג מעצים ומעודד של אב עם בנו, נער בכתה י' שקיבל במבחן במתמטיקה ציון 52:
הבן: אוף נכשלתי במתמטיקה קיבלתי 52.
האב: כמה רצית לקבל במבחן?
הבן: רציתי לקבל 90.
האב: וזה אפשרי מבחינתך?
הבן: כן
האב: מה נחוץ לך על מנת לקבל 90 במבחן הבא?
הבן: ללמוד ולתרגל יותר ממה שעשיתי הפעם וכאשר אני לא מצליח לשאול את המורה או חבר.
האב: או קיי אני רואה שאתה יודע מה לעשות בפעם הבאה.
לאחר מספר שניות ענה הבן: 'אני אוהב את הגישה הזו'.
הכניסו את העידוד ככלי לשימוש יומיומי, זה מאתגר ולפעמים לא קל אך יעיל. להלן מספר רעיונות לשימוש:
• - מצאו את האנשים שמעודדים אתכם ושתפו אותם בדילמות שלכם.
• - שימו לב מהם הדברים שנאמרים לכם שמעודדים אתכם ומהם הדברים שמחלישים אתכם.
• - שימו לב איפה אתם מחזקים את ילדכם ואיפה אתם עלולים להחליש אותו - הרבה פעמים ניתן לראות זאת בתגובת הילד.
• - הורדת הדברים המחלישים בשיח ביניכם ובין ילדכם הוא צעד משמעותי לקראת עידוד.
אין דרך אחת לעודד, הכל תלוי בתגובתו של הילד. מצאו את הדרך המתאימה לכם ומתאימה לכל אחד מילדכם - לכל הורה יש את הדרך שלו לעודד ולכל ילד יש את הדרך שלו להתעודד.
נסו את דרככם ואם שגיתם או חזרתם להרגלים קודמים זכרו שטעות היא עשייה אנושית, אל תכעסו על עצמכם, זכרו מה אתם כן עושים טוב. וכדבריו של דרייקוס, זכרו כי על מנת לנסות ולעשות ולשגות נדרש ממכם 'האומץ להיות בלתי מושלמים'.
זיכרו: גם אם אתם הורים לידים צעירים וגם הורים למתבגרים - עידוד תמיד חשוב לתת...
דורית ליכט, מאמנת להשגת מטרות ארגוניות ואישיות. מאמנת מנהלים, מאמנת צוותי ניהול וצוותים, מאמנת ומלווה בכירים ברשויות מקומיות, מאמנת הורים ומתבגרים. מנחת קבוצות ומגשרת.
והמוטו שלי: החיים מלאי אפשרויות....
